באר היטב אבן העזר קי״ב

1 אביהם. אבל לא מנכסי יורשים עיין רשד"ם חא"ה סי' קפ"א:

2 בכתובה. אמרינן ט"ס הוא:

3 הבנות. אפי' אם ילדה אחר הגט נמי בכלל החיוב ב"ש:

4 במזונותיה. זהו לשיטת הרי"ף והרמב"ם. אבל לדעת רש"י ותוס' והרא"ש אין לה מזונות מארוס. וכתב ב"ש ונראה דהארוס י"ל קים לי כהני פוסקים ע"ש:

5 נשאת הבת ומיאנה כצ"ל..

6 אביה וכו'. יש בזה ד' שיטות. לרש"י אפי' נתאלמנה מן האירוסין אפילו בחיי אביה אין לה מזונות. ולהרא"ש והר"ן באירוסין אית לה כשנתאלמנה בחיי אביה. ולר"ת אפילו מן הנשואין אית לה מזונות כשנתאלמנה בחיי אביה. ולהרמב"ם אפילו אם נשאת ונתאלמנה אחר מות אביה אית לה מזונות. ואם נתארסה אחר מיתת אביה כשהיא נערה ונתגרשה בעודה נערה פ' ט"ז דאין לה מזונות עיין ב"ש:

7 נשאה. אבל אם מת קודם שנשאה כיון דהיא עצמה לית לה אף בתה לית לה הרא"ש. אבל רש"י והר"ן פירשו שלא נשאה אלא כתב לה כתובה בעודה ארוסה ומת. ומיבעי' ליה בתנאי כתובה:

8 בלבד. וחייב ליתן להם בגדי שבת מהר"ם מטראני ח"א סימן קע"ה וכנה"ג בשם תשובת כ"י מהר"א גאליק"ן ע"ש. וע' בש"ג פנ"ש:

9 נשבעות. ב"ש הביא תוספת דס"ל דצריכין לישבע ע"ש:

10 האב. וכתובת האשה קודמת למזון בנות ואפילו אם ליכ' אלא מטלטלין דלא שייך קדימה מ"מ כתובה קודמת ר"ן ס"פ מציאת האשה וע"ל סימן צ"ג. אין הבנות ניזונות מן הראוי כגון אם מת אביהם בחיי זקנה ואח"כ מת זקנה וכ"ש אם מת אביהם ואח"כ מתה בתו הנשואה בלתי זרע של קיימא וירשו אחיהן חצי הנדוני' רשד"ם חא"ה סי' רמ"א ורמ"ב. וכתב הכה"ג וה"ה דאינה ניזונית משבח ששבחו בנכסים אחר מיתת האב וכ"כ הרי"ף והרמב"ם פרק י"ו מה"א. וכ"כ הרא"ש ותוס' בפרק יש בכור. והרמב"ם בפירוש המשנה בפרק יש בכור כתב דהשת' דתקינו רבנן למיגבי כתובה ותנאים ממטלטלין דגובות משבח נכסים ששבחו אחר מיתת אביהם. אבל תוס' והרא"ש חולקים ע"ז כנה"ג דף קכ"ו ע"א ס"ה וע"ל סימן ק' סעיף ב':

11 בריא. אבל אם נתן במתנת ש"מ ניזונית מהם ואפילו במטלטלין בנכסים מועטים מהריב"ל ח"ב סי' כ' ש"מ שנתן מתנה לראובן ולא נמצא בנכסיו רק סך מזון הבנות אמנם אפשר שבריוח שירויח בקרן יכולין לתת המתנה ולזון הבנות בריוח אין לנו לקיים הצוואה כלל רשד"ם חח"מ סי' שכ"ב. המצוה להוליך עצמותיו לא"י גריע ממתנת ש"מ. ואם אין שיעור מספיק בנכסים למזון הבנות ולהוצאות הליכות עצמותיו לא"י ניזונית מהם ואין מוליכין עצמותיו לא"י הרש"ך ח"ג סי' צ"ו:

12 נשואין. ל"ד לאחר נשואין ה"ה בשעת נשואין אם כתב שטרא באפי' נפשי' מהני ע' ח"מ ב"ש:

13 והבנות. כתב הנ"י בכלל המזונות נכלל כסות ומדור ולא הנדוני'. ולרשב"ם גם צרכי הנשואין בכלל. ומיהו דלא הוי נכסים מועטים משום צרכי נשואין ב"ש ע"ש. כתב הרשד"ם חא"ה סי' רמ"ב שיעור זה משערין בנכסים עצמם מונחים בקופסא ולא עם מה שאפשר להרויח עמהם ע"ש. היה הבן במקום א' והבנות במקום אחר עיין הרש"ך ח"ב סי' צ"ו. וכנה"ג סי' זה:

14 לבנות. ונותנים ביד הב"ד או ליד אפטרופס שלה המגי"ד נ"י. ויכולין היורשים לומר לאפטרופס או לב"ד שיתן הנכסים קרוב לשכר ורחוק להפסד כדי שיהיה להם לירש בלבד שלא ימשך נזק לבנות רשד"ם חא"ה סי' רמ"ב:

15 הפתחים. ואפילו בבנים קטנים הניזונים משל אב בחיי האב הר"ם מטראני ח"א סי' רע"ז:

16 למכור וכו'. היינו כל הנכסים או רובן שלא ישאר לבנות מזונות עד שיבגרו אבל לדבר מצוה אפילו כל הנכסים מותר למכור ח"מ ב"ש. והב"ש כתב לדעת קצת פוסקים י"ל אפי' לצורך פדיון שבוים א"י למכור לכתחלה להפקיע מזונות ע"ש:

17 שכותבין וכו'. אריש' קאי אם לא הניח אלא מטלטלין:

18 מרובים. ואין הולכים אחר התחלת העסק. ול"ד לכתובת ב"ד בסי' הקודם. כאן מעקר ירושה דאוריית' שאני תוס' ח"מ ב"ש:

19 שקבלו. דלאו הני זוזי שבק אביהם. ועיין בח"מ סי' ק"ז ס"ד שהבי' ב' דעות ע"ש בסמ"ע ובש"ך וכאן הכריע הואיל והיורשים מוחזקים ועיין ב"ש. ואם מהדמים פרעו לבע"ח אפילו רבינו האי מודה שאין ניזונית מהם הר"י אדרבי סי' ת' ועיין במהרמ"ט ח"ב סי' קכ"ד:

20 מזונות וכו'. כל אלו עלו בתיקו וקי"ל הנכסים קיימא בחזקת הבנים. וצ"ע לענין תפיסה כמ"ש לעיל סי' ק"ו סק"ג: